כאן לא כבה הנר מעולם- הקהילה היהודית בבלמונטה

"כאן במקום הזה לא נותקה השלשלת…

כאן בכפר בלמונטה ….

כאן לא כבה הנר לעולם…

כאן הנשמה היהודית לא הלכה לאיבוד…

כאן הנשמה היהודית נשארת לעולם…"

(מתוך כתובת על קיר בית הכנסת בבלמונטה)

 

כביש E80, מסלמנקה שבספרד, מערבה לכוון קואימברה, משנה את אופיו מיד אחרי מעבר הגבול בוילאר פורמוסה. הרמה  המישורית-המסטה ,האופיינית לספרד, מתחלפת  לדרך הררית שתפלח את גוש ההרים המתנשא בפראיות-סיירה אשטרלה (הרי הכוכב) . גוש ההרים הגבוה בפורטוגל. 24 ק"מ מהגבול, מתפתלת ועולה הדרך עד לגוארדה, הגבוהה בערי פוטוגל (כ-1000מ').שמה מעיד על תפקידה.עיר משמר רומית במקור. ויזיגותית ומורית בהמשך ולבסוף-עיר גבול, השומרת על פורטוגל בפני ספרד. השכנה הגדולה והמאיימת להשתלט עליה  מאות שנים, מימי הביניים עד לעת החדשה.

 

עיר ארבעת ה-F מכונה גוארדה: חזקה(FUERTA) קרה ((FRIA,עשירה( (FIELA ומכוערת (FEA). למרות הדימוי –מכוערת- שדבק בה, העיר בהחלט מצדיקה ביקור. לו רק (אך לא רק), בשל הקתדרלה המרשימה המתרוממת בראש הגבעה הגבוהה בעיר. קתדרלה אדירת מימדים, אשר מראה מעיד כי בנייתה נמשכה על פני תקופה ארוכה , וניתן לראות בה בברור את המעבר מסגנון הרומנסק לסגנון הגותי המשוכלל והמאוחר יותר.
אולם גוארדה, למרות היצירה הארכיטקטונית המיוחדת במרכזה, אינה הסיבה בגללה אנו פונים דרומה לכביש E802. גוארדה בודאי שווה עצירה וביקור, אבל המגנט המושך אותנו (דרומה דווקא), נקרא בלמונטה. הדרך(המפתיעה לטובה) ממשיכה לטפס בין ההרים, הנוף היפה נפתח, מתרחב, נפרש לנגד עינינו, כתמונה הלקוחה מאלבומי נוף. ברם, בעשרים הקילומטר בין גוארדה לבלמונטה, הראש מלא במחשבות על סיפורה המדהים של קהילת יהודי בלמונטה.

 

שילוט ברור מפנה אותנו אל הכפר בן 2500 התושבים. הרכב עוצר בכניסה,בסמוך לגן הציבורי ,האישה הראשונה שפוגשים, בת כפר טיפוסית, יודעת את המענה לשאלה שטרם נשאלה-היכן בית הכנסת?
הכפרית מפנה אותנו באצבעה לכוון מרכז הכפר ובהמשך ברחוב המתפצל מהרחוב הראשי , ימינה במורד מתון למזרח הכפר. במהלך ההליכה ברחוב המוליך אל הרובע היהודי ,כל מקומי שפוגש בך , מפנה אותך ללא אומר לכוון בית הכנסת, מודע לכך כי סיפורם של יהודי בלמונטה, הוא הסיבה לזרם המבקרים החלש אמנם, אך נראה כנחשול, לעומת השכחה העמוקה בה היה הכפר בלמונטה נטוע מאות שנים.

 

לאחר כחמש דקות הליכה ממבואות הכפר מתגלה לפתע "בית אליהו"- בית הכנסת שנפתח כאן מחדש בשנת 1996. בית לבן, לא גדול, עם גג רעפים אדום, מזדקר לו על קו הרקיע, על רקע נוף העמק ההררי מאחור.
הימים ימי חג, אך בית הכנסת סגור ונעול. לא עולה על הדעת לוותר. אנו בלב השכונה היהודית! התושבים המעטים שחולפים על פנינו ,מנסים לעזור אך העצות הסותרות לא מקדמות אותנו. דופקים על דלתות בתי תושבים. באחד הבתים כשנפתחת הדלת רואים נער חובש כיפה, ועל ארונית בחדר המגורים, פמוטים. אין מקום לטעות, אך אנו חשים בחשד וברצון לשמור על המסתור והמסתוריות אשר הפכו התנהגות לאופי. מבט חטוף אחד, ממצה את סיפורם הבלתי נתפס של יהודי בלמונטה.

 

לאחר מאמצים קיבלנו את מספר הטלפון של סניור אבלינו (351-967009424 +מומלץ לצלצל לתאום הביקור-לא להתייאש)- הוא הגבאי ,ראש הקהילה, ובעיקר בידיו מפתחות בית הכנסת. דקות ספורות חולפות וסניור אבלינו פותח בפנינו את בית הכנסת. תוכו כברו. צנוע מכובד ומרגש.ארון קודש, עזרת נשים וכל המאפיין בית כנסת, אך העין נמשכת אל הלוח המוטבע בקיר, קורא, שותק ונפעם מהכתוב:

 

"כאן במקום הזה לא נותקה השלשלת…
כאן בכפר בלמונטה ,
בבית זה ובבתים הסמוכים, לב האזור היהודי,
התנהלו חיים יהודים מלאים ועשירים עוד מימים קדומים.
בעקבות גזרות השלטון,נאלצו תושבי הכפר היהודים,
כמו יהודים אחרים ברחבי ספרד ופורטוגל,
להמיר את דתם- כשהם שומרים על יהדותם בבית,

כאן לא כבה הנר לעולם…

כאן, בבתי הכפר,קיימו בסתר את מצוות היהדות,
במשך חמש מאות שנה, מ-1492 עד 1992
כשהם מעבירים את המסורת בעל-פה,
מדור לדור, בחשאי. מקיימים את השבת בלב,
ואת יום ראשון-לעיני השכנים שמסביב.
אנוסים לחיות חיים כפולים…
נזהרים שלא למעוד בין מנהגי היהדות והנצרות,
מחשש ליפול לידי האינקוויזיציה ומרתפיה.
מברכים על החלה והיין,
ממלמלים באפלה מילים מתוך התפילה,
שומרים על יהדותם בנפש פנימה.

כאן הנשמה היהודית לא הלכה לאיבוד…
כאן הנשמה היהודית נשארת לעולם…

ומתוך העבר-יקום העתיד.
מחושך ואפלת ימי הביניים
אל האור של בית הכנסת והמרכז הרוחני."

 

בית הכנסת, מרשים ככל שיהיה, הינו עדות מוחשית להתחדשות החיים היהודיים בבלמונטה, אך הוא אינו כל הסיפור. בסיפור האמיתי כמו בזרם חשמלי לא ניתן לצפות, אך בהחלט ניתן לחוש, להרגיש ולהעריץ.

הכתוב בלוח ממצה את הסיפור. המבקר במקום, ככל שמנסה להפנים ולהבין, ממלמל שוב ושוב את הקלישאה: לא יאמן כי יסופר.כן,לעיתים קלישאות נדושות פשוט מתאימות.

לא יאמן!, כיצד, במקום נידח ומבודד זה, מנותקים מכל קשר לעולם היהודי ובכלל מהעולם, הצליח קומץ אנשים, בחשאי, לשמור על עקרונות ואמונה, להקפיד לא להינשא אלא במסגרת הקהילה הקטנה והסודית.

לא ניתן להבין כיצד בעל פה, מאב לבן, או יותר מדויק מאם לבת –( כיוון שהיו אלו בעיקר הנשים שהעביר את לפיד המסורת), שמרו על כבוד אמונתם ובתוך כך על צלמם, תוך סכנת מוות לאחר חקירה ועינויים!

 

קהילת אנוסי בלמונטה נתגלתה אמנם בשנת 1917, על ידי מהנדס יהודי מפולין:שוורץ משה, אך ההרגל של שמירת הסוד ש"הוטבע בDNA" של בני הקהילה, הותיר את סיפורם, לא ידוע. שמועה, אשר כל אדם הגיוני יפסול בשל חוסר הסבירות שמציאות כזו אכן מתקיימת. רק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות השינויים בעולם, בעקבות גלויי החרטה, והשיח הציבורי בסוגית גירוש היהודים מספרד ופורטוגל, חל מפנה בהתייחסות לאנוסי בלמונטה. בעקבות כך, הליכי גיור(כדי להסיר כל ספק) ובנית בית הכנסת בשנת 1996. למרות החשיפה ו"היציאה מהארון", משום מה הסיפור המדהים הזה אינו ידוע דיו. אולי משום שיהודי בלמונטה בהרגלים שסיגלו לעצמם משך חמש מאות שנה ,עדין מעדיפים להסתגר בתוך עצמם, כאילו לא בטוחים שאכן אין בעיה בהחשפותם. ואולי בשל מיקומה הנידח של בלמונטה זרם הפוקדים את המקום מזערי.

 

קהילת יהודי בלמונטה, קטנה, דלה וחסרת אמצעים, עדיין מתבודדת, אך גם זקוקה נואשות להכרה הערכה וסיוע. הביקור בבית הכנסת עונה לכל הצרכים הללו. דמי כניסה סימליים (2 אירו)יכולים להצטבר לתרומה משמעותית לקהילה, שלא לדבר על תרומה לגאווה. קניה בחנות המזכרות הקטנה בבית הכנסת מסייעת אף היא. הביקור בבית הכנסת וברובע היהודי, למרות שהוא ללא ספק השיא, אינו מסכם את הביקור בבלמונטה. מבית הכנסת מתפתלים כלפי מעלה רחובות צרים המובילים למצודת הכפר. מצודה מרשימה שנבנתה במאה ה-12 בימי המלך דניז הראשון. ממנה תצפית מרתקת על הנוף ההררי הסובב את בלמונטה. בירידה מהמצודה, בככר הראשונה שלט המפנה את המבקרים בכפר למוזיאון ה…יהודי.

 

חזרה אל הסיבה העיקרית לבקור בבלמונטה. מסמכים תמונות וחפצים המספרים אודות הנוכחות היהודית בפורטוגל בכלל ובכפר בלמונטה בפרט-חובה לבקר. (דמי כניסה 1.5 אירו לאדם) הככר הבאה, ככר הכפר המרכזית, מזמנת הפתעה נוספת: פסלו של פדרו אלווארס קאבאראל, יליד המקום ומגלה ברזיל בשנת 1500. מהככר המרכזית חזרה לכניסה לכפר, מרחק דקות הליכה- רחוב ראשי של ישוב ימי הביניים, לא "מקולקל ". התחלה של פניה לתייר, אך עדיין מקורי, הזמן לא הותיר כאן חותמו, סימני העת העכשווית והתיירות עדיין לא פוגעים במראה המקורי, מראה של ימים אחרים.

 

בלמונטה מעניקה למבקר בה תחושה של גלוי, ראשוניות, מסע במנהרת הזמן ומעל הכל מזדקרת החוויה היחודית והמרגשת של המפגש עם סיפורם המופלא של יהודי בלמונטה !

 

מאת אברהם תשח – מדריך ברימון טיולים

 

03-5260011

צור קשר

מלא פרטים ונחזור אליכם בהקדם